הרימון-אחד משבעת המינים

אחד משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל רימון מצוי או "רימון": עץ נשיר ממשפחת הרימונים שמולדתו היא איראן ומשם נפוץ לכל ארצות הים התיכון. לרימון יש בין 8-5 עלי כותרת אדומים. בחורף משיר הרימון את עליו ואילו לקראת האביב שב ומצמיחם. העלים הצעירים אדמדמים ובתחילת הקיץ הצבע האדום שלהם נעלם. פריחת הרימון היא בחודשים מרץ ואפריל ופירותיו מבשילים בתחילת הסתיו בין ספטמבר לדצמבר

הרימון ביהדות

בדברי חז"ל משמש הרימון לא פעם אחת כמשל לריבוי חוכמה ומצוות, בגגל היותו מלא גרגירים עסיסיים ומתוקים .הרימון מוזכר פעמים רבות בתנ"ך. כשם פרי; כשם עיר או מקום: גת רימון ביהושע, סלע רימון בשופטים; כשם בני אדם: בני רימון הבארותי [ש"ב ד]; וגם לתיאור יופי וברק - בשיר השירים.הרימון הוא אחד משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל.חז"ל המשילו את הרימון לעם ישראל: כפלח הרימון רקתך – ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון. מעיל הכהן הגדול, היה מעוטר ברימונים. בבית המקדש הראשון בנו שני טורים של רימונים על השבכות (מלכים א' פרק ז').

פני העולם-משל על הרימון

יום אחד טייל משה רבנו , וראה עורב מתפלש ומנקר בערמה של זבל, אחר כך עולה העורב על ענף ומודיע ברבים שעל כולם לקחת דוגמא ממנו, לאכול רק אוכל טרי ונקי ולא להתפלש בזבל.
הלך משה רבנו הלאה וראה שלושה דוודים עומדים על האש, שני הקיצוניים רותחים ומעלים אדים ואילו הדוד שביניהם, קר לגמרי.
הוסיף ללכת וראה עץ ועליו רימונים אדומים, גדולים ובשלים . קטף רימון אחד והנה תוכו רקוב ורוחש תולעים.
"אני מודה ומתוודה" אמר משה רבנו לקדוש ברוך הוא, " שאינני מבין דבר" .
הכל ברור ענה לו בורא עולם,
"העורב הוא השופט - לוקח שוחד ומעמיד פני צדיק".
"שני הדוודים הרותחים הם העשירים - שתמיד יש להם והם חוסים זה בצילו של זה, ואילו הוד הקר הוא העני- שממנו הם ניזונים ותמיד קרל וחסר לו"
"הרימונים הם המנהיגים-מרחוק עושים רושם , אבל מי שבודק אותם מקרוב, יודע שהם רקובים".